Stylegent
הסופרת קייטי הפנרהסופרת קייטי הפנר (צילום: ג'סיקה ראימי).

עבור הרבה נשים, אם אמא שלהם לעבור לגור בשנה עשויה להיות דברים של סיוטים. (לא עבירה, אמא!) אבל עבור קייטי הפנר, זה נראה כאילו חלום מתגשם. היא רצתה לקרב את אמה, לטפח קרבה בין אמה לבתה ואולי לחדש כמה מזכרונות הילדות הכי לא נעימים שלה.

למרבה הצער, זה לא בדיוק התברר כך והפנר הצליחה לתפוס את החוויה המחושלת בספרה החדש: אמא בת. כאן, היא מסבירה איך הכל השתבש ומה למדה על היתרונות של לתת לכולם מעט מקום.

ש: מה קיווית שיקרה כשתעביר את אמך איתך ועם בתך?
ת: אמי לא גידלה אותי. היא הייתה אלכוהוליסט די חמורה, ונלקחתי ממנה כשהייתי בת 10. ילדים של אלכוהוליסטים מטפחים לעיתים קרובות פנטזיה על איך החיים היו יכולים להיות אם אמך א) לא שתתה, וב) גידלה אותך.


כשעלה משבר בחייה - כשהייתי בת 51 והיא בת 77 - חשבתי שזו הסיכוי שלנו לבנות את החיים שלא הספקנו להתקיים. זה התברר כמבנה אגדות שלם של אושר שקשה מאוד מאוד להתגשם. אבל התעקשתי להיאחז ברעיון המטופש הזה איך זה יכול להיות עם שלושת הדורות האלה תחת קורת גג אחת.

ש: מהן הבעיות הגדולות שעלו?
ת: היו כמה בעיות תשתית - רק המרחב הפיזי בו היינו.

הבית נבנה בשנות ה- 1800 למטרה זו בדיוק של דורות מרובים החיים במשק בית אחד, כך היה בעבר. אמי הייתה בקומה הראשונה, והבת שלי וחדרי השינה שלי היו בקומה השלישית והייתה רצפת חיץ בין לבין. אבל אמי בסופו של דבר לא הרגישה בנוח להשתמש בחלל המשותף בקומה השנייה בגלל החיכוך שהתעורר בינינו. די ברגע שהיא עברה לגור, כל מה שחשבתי שהתגברתי עליו כילדה בסופו של דבר מבעבע לפני השטח והבנתי שיש לי את כל התרעומת הזו מילדותי שמעולם לא התמודדתי איתם. זה הפתיע אותי לגמרי. ומה שהפתיע אותי עוד יותר הוא שיצא לי מרושע, אפילו אכזר איתה - ואני לא בן אדם מרושע. כל מה שהיא רצתה זה היה תשומת ליבי, אז התחלתי להתבאס בזה. או אם היא הייתה צריכה שאעשה משהו בשבילה, עשיתי זאת בטח.


אמי, כל חייה, לא יכולה להחזיק את דעותיה לעצמה, והיא הייתה ביקורתית על דברים קרובים מאוד לליבה של בתי ושלי. זה הדביק כדור רעל בכל העניין בשבוע הראשון. הספר היה אמור להיות כרוניקה של שנה שלמה, אבל הוא הלך כל כך הצידה שאחרי חצי שנה התקשרתי לעורך שלי ושאלתי אם זה בסדר אם אמי תצא לדרך.

ש: האם חוויה זו לימדה אותך משהו על היתרונות של מרחב, פיזי ורגשי הן בזוגיות?
ת: בהחלט. אני חושב שמרחב פיזי קשור למרחב רגשי, ולעיתים קרובות אנו שוכחים שאנחנו צריכים את שניהם. אם יש לנו מזל מספיק ואנחנו אמידים מספיק, אנו יכולים לחלל לעצמנו מרחב פיזי וזה עוזר לבריאותנו הרגשית. אבל להרבה אנשים אין את המותרות האלה. זה ממש קשה כשמישהו שאיתו הדברים מתוחים נמצא כל הזמן פיזית ולא ניתן להתרחק מהם. אני חושב שאמא שלי הייתה עם הבעיה הזו, ואני חושבת שהיא באמת גרמה לה להרגיש לכודה.

ש: האם למדת משהו בסיסי או אוניברסאלי ביחסי אם-בת?
ת: האם-הבת היא ככל הנראה הכי רצופה עבור רוב הנשים, ולדעתי יש לי הערכה חדשה לזה. חשבתי שהיחסים שלי עם אמי היו כה קשוחים מכיוון שהייתה לי ילדות זו, אבל אני חושב שכל אישה, אפילו אלה עם מערכות יחסים פנטסטיות עם אימהות שלהם, חווה זאת ברמה מסוימת. אנו רואים את עצמנו הופכים אותם, וחלקנו מאמצים את זה אך רובנו נלחמים בזה. וכשאנחנו הופכים לאמהות, אם היה לנו קשה אנו משתדלים מאוד לשבור את המחזור, ואם היה לנו קל אנחנו מנסים קשה להעביר את הדברים האלה לבת שלנו.


הרבה אנשים העירו על מערכת היחסים שלי עם בתי, בהתחשב במה שהיה לי לעבוד כבת לאמא שלי. יש אנשים שאמרו שבאמת פיצפתי יתר על המידה, והתגובה שלי היא 'אז תביעה אותי'. הבת שלי היא אישה נפלאה, עובדת קשה, אכפתית וזה בסדר מבחינתי.

קרא עוד על הדינמיקה של האם-בת.

תגיד לנו, האם התגברת על מכשול עם אמך? נדע כיצד התנהל בפרק ההערות שלהלן.

הניסיון 'להתעדכן' בשינה פוגע ביצירתיות שלך, אומר המחקר

הניסיון 'להתעדכן' בשינה פוגע ביצירתיות שלך, אומר המחקר

שאריות עגבניות משומרות

שאריות עגבניות משומרות

כיצד ישפיע התקציב על משפחות

כיצד ישפיע התקציב על משפחות